בני המשפחה: שתי אחיות נשואות, לאה וריקי, בעליהן וילדיהן התגוררו בבתים פרטיים סמוכים באותו מקום.
בסמוך להם התגוררה גם אימם.
בני המשפחה ניהלו עסק גדול ליבוא ושיווק מוצרי אלקטרוניקה והיו בעלי שתי חנויות גדולות וידועות במרכז ת"א.
בסמוך לבתיהם של שתי האחיות בישוב היה ממוקם מחסן די גדול, אשר הכיל מוצרים רבים שהיו בדרך ממחסני הערובה לחנויות או ללקוחות.
באחד הימים אירעה במקום שריפה והמחסן עלה באש ונשרף עד היסוד. זמן קצר לאחר מכן התבקשתי לבצע חקירה עבור חברת הביטוח.
תחילת החקירה
מנסיוני כחוקר פרטי למדתי תחילה ליצור קשר עם חוקר השריפות של מכבי האש והתדברר לי שמדובר בהצתה. כאשר הגעתי לישוב ראיתי
שהמחסן אשר עלה באש נמצא ממש בצמוד לבתיהם של האחיות.
מהעובדה הנ"ל ומכיוון שהשריפה החלה בשעות הצהריים, כאשר בבית הסמוך למחסן שהו הסבתא והנכדה בת 4, נראה שנימנע בנס אסון גדול.
הוגשה תלונה במשטרה. בוצע חקירה בסיסית. לא אותרו חשודים כלשהם ותיק החקירה נסגר.
לאחר שחקרתי את כל בני המשפחה, שכנים, עובדים בחנויות, בעלי עסקים אחרים בענף ועדים נוספים, הגעתי להערכה שלא יתכן שההצתה בוצעה ע"י מתחרה כלשהו על רקע מסחרי.
הערכה נוספת אליה הגעתי הייתה שלא יתכן שהמבוטחים גרמו את הנזק בעצמם על מנת לגבות את כספי הביטוח.
האחיות ובעליהן יצרו רושם אמין ביותר, וגם מצבו של העסק הצביע על כך שמדובר בעסק יציב ורווחי.
באחת מהפעמים שביקרתי במקום שמעתי מאחת השכנות שקדמו להצתה מספר מקרים של הטרדות ואיומים כלפי בני המשפחה.
ההתנכלויות התבטאו בכך שבפעם אחת ניתק אלמוני את בלוני הגז, פתח ורוקן את שני הבלונים ובפעם האחרת, זמן קצר לפני השריפה, התגלה בצמוד לדלת הכניסה לבית
של ריקי מכתב אזהרה המורה לריקי לפטר את הפקידה העובדת בחנות אותה היא מנהלת.
המכתב היה מלווה באזהרה שאם הפקידה בחנות לא תפוטר "יחסלו" כותבי המכתב את ביתה בת ה-4 של ריקי.
ביקשתי מריקי לקבל לידי את המכתב וכשבדקתי אותו ראיתי שכתב היד היה ילדותי מאוד ורצוף בשגיאות כתיב.
התמקדתי בהמשך החקירה באותה חנות ואף חקרתי ארוכות את אותה פקידה שלא ידעה להצביע על אויב כלשהו ועדין לא מצאתי פיתרון לתעלומה.
ההטרדות הפכו להצתת העסק
במשך התברר בנוסף לפקידה הנ"ל ולעובדים אחרים, עובד במקום נער, המשמש כשליח וכפוף לפקידה.
הנער הנ"ל היה אחיה של לאה, בחור בן 17, בעל מגבלה גופנית שנבעה ממחלת ניוון שרירים, שהתגורר בבית של האם (הסמוך לבתים של ריקי ולאה).
החלטתי למקד את המשך החקירה בנער. הנער טען שאינו שונא את הפקידה אבל יכולתי לחוש במתח שהתלווה להתייחסותו אליה.
ביקשתי לראות מחברות הכתובות בכתב ידו וכבר לאחר עיון שטחי הייתי בטוח שהתעלומה נפתרה.
כתבי היד במחברת נראו זהים למכתב האיום של הנער וכך גם שגיאות הכתיב.
בחקירה מעמיקה יותר גיליתי שאותו נער, כשהיה צעיר יותר, נתפס כשהוא מצית עץ בפרדס השכן והיה מעורב באירוע נוסף של שריפה.
מעורבותו באירועים הנ"ל תועדה בעבר במשטרה אולם לא ננקטו נגדו הליכים כלשהם מכיוון שהיה עדין ילד ולא נשא באחריות פלילית.
עם המידע הנ"ל, אותו ליקטתי בין ותיקי הכבאים שבאזור והותיקים שבין שוטרי התחנה המקומית, החלטתי להיפגש עם הנער שוב והפעם להפעיל עליו לחץ.
בחקירה זו, אשר הייתה לא קלה, וערכה מספר שעות הודה הנער בסופו של דבר בביצוע ההצתה.
לאחר שהעברתי את הפרטים לחברת הביטוח ולבני המשפחה הוחלט להתפשר על סכום הפיצוי, לוותר על הדיווח למשטרה ולשלוח את הנער לטיפול מקצועי.
