פרטים מוכמנים והקשר שבין איסור פרסום פרטי חקירה, פח״מ ומעשיות אחרות
צל של אמת – איך זה מתקשר?
בעקבות סדרת הטלויזיה צל של אמת בערוץ הכבלים, הפניית האשמה ברצח תאיר ראדה (שמאשימים עורכי דינו של הרוצח זדורוב וקהל עצום של ״אוהדים״)
מחברותיה של תאיר ראדה לחברתו של תמהוני בזכות עצמו, נזכרתי באחת מההנחיות הבסיסיות בתחילת חקירת מקרי פשע לא מוכרים וכאלה עם פוטנציאל להפוך למפורסמים.
בניגוד לצווי איסור הפרסום המוצאים על חקירות אנשי ציבור ומפורסמים למיניהם, שייעודם מתרכז יותר בפרסום עצם החקירה מאשר במניעת הפרסום, (על כך ראה במאמר קודם),
הרי שבמקרה של פתיחה בחקירת פשע מסוים, כגון רצח, שוד או אונס, בעל פוטנציאל להפוך למפורסם, חל הכלל הבסיסי
של איסור לפרסם כל פרט מוכמן, כזה שאמור לדעת רק מי שביצע את הפשע והחוקרים.
פרטים מוכמנים – רגעי האמת
לעיתים ישנם פרטים מוכמנים שאמורים להיות ידועים רק למבצע הפשע (!) ואלה נחשבים ברגעי האמת,
(הרגעים בהם חשוד מחליט להתוודות ולמסור הודאה הקושרת אותו לפשע), אותם פרטים נחשבים כיהלומים במושגי חקירות והודאות חשודים.
ההנחיה לאיסור פרסום פרטים כלשהם מזירות הפשע ובהם כלי הרצח, מצב הגופה, שיטת הביצוע, פתח הכניסה והיציאה מהדירה או זירת הפשע וכו׳,
הנחייה זו הורתה (הסיבה לקיומה) העיקרית היא מניעת הודאות שווא מפי תמהונים, חולי נפש, רודפי פרסום הזויים ואחרים מסוגם.
לאחר שרות של שנים רבות בתחום החקירות ביחידת חקירות מובילה במשטרת ישראל וחקירת פרשיות רבות,
חלקן מפורסמות פחות ואחרות מפורסמות יותר, נתקל כותב המאמר בלא מעט מקרים בהם תמהונים וחולי נפש שונים אשר טענו שהם הם בצעו את הפשעים.
בעגה המשטרתית ״זוכים״ אותם אנשים הזויים בתואר ״שישיות״.
המושג ״שישיה״ נולד כשם קוד בין החוקרים לכינוי אדם לא מאוזן, כדי להביא לידיעת החוקרים במי מדובר מבלי לפגוע בחשוד ו/או בעד עצמו.
בכל אותם מקרים בהם נתקלתי ב״שישיות" שביקשו לספר שנפגעו ע״י אותו אנס או שודד מפורסם ו/או להודות בפשעים שלא בצעו הצלחתי להמנע מלפול באותו פח,
בעיקר בשל העובדה שאותם אלה שטענו שבצעו את הפשע ״נפלו״ בפחמי״ם (אותם פרטי חקירה מוכמנים אמיתיים, הידועים רק למבצע הפשע עצמו ולחוקרים).
פרשת רצח תאיר ראדה זכרונה לברכה היא יוצאת דופן
בפרשה זו, שעברה את כל ערכאות השיפוט האפשריות (וחל עליה זה מכבר עיקרון סופיות הדיון)
ופורסמו כל פרטי החקירה האפשריים בבתי המשפט ובכל אמצעי התקשורת, נוצרה ״הזדמנות פז״ לכל אותם ״שישיות״, שמחפשים את
תשומת הלב ושרוצים בה בעת לספק את הדרמה התורנית לציבור עצום של חסרי אמונה במערכות החקירה והמשפט וכלי תקשורת
חסרי אחריות הצמאים לדרמות בסיגנון טווין פיקס וסדרות טלוויזיה אפלות אחרות.
כיום, כל ״שישיה״ הזוי כזה או אחר שיפנה לכלי התקשורת בסיפור הזוי על קשר לרצח ויספק את אותם פרטי חקירה שכבר מזמן אינם מוכמנים
וידועים לכל צרכן תקשורת במדינה, יקבל חשיפה במרכז הפריים, תחילה של כלי התקשורת האיזוטרים, בהמשך ברשתות החברתיות ולבסוף גם של כלי התקשורת המובילים.
ובעידן ההזוי בו אנו נמצאים מלמדת הסטטיסטיקה שהולך וגודל הציבור הקונה את סיפורי הקונספירציות, על אף חוסר ההיגיון הבסיסי
והעלבון לאינטליגנציה שבהם והולך ומתמעט הציבור המאמין לרשויות החקירה והמשפט של אנשי המקצוע.
מיקי וילקומירסקי, בלש, קצין חקירות וראש צוות חקירה מיוחד בימ"ר ת"א בעבר.
משפטן, בעל משרד חקירות, פרשן בנושאי חקירות ומשטרה בעל טור של סיפורי חקירות בעבר ומרצה באירגונים מיקצועיים, חברות, פורומים שונים וחוגי בית.
